פיליפ ז׳ימל, כימאי לשעבר והכורם והיינן שמאחורי היקב סן ז׳אן דו �ָּבָ ארּו נחשב היום לכוכב עולה בפרובנס. הוא לא השתתף בתוכנית ריאליטי ולא עשה שום קיצור דרך אחר כדי לזכות במעמד זה. אם כבר, ההיפך הוא הנכון. את חלומו לצאת לעצמאות הגשים לאט ובעבודה קשה אצל השמות החשובים של עמק הרון, כמו שאטו בוקסטל ודומיין לה ז׳אנאס מאזור היין שאטונף-דו- פאפ, ואחרים כמו שאטו פייר-ביז מאנז׳ו שבעמק הלואר, או שאטו דב, יקב מדרום מערב צרפת שמתמחה בזן המקומי נגרט. כשרכש השקפת עולם רחבה ואיתה ביטחון ביכולותיו, התיעץ עם קלוד גואן, היינן האגדי של בוקאסטל, כדי לוודא שלחלקה שעליה שם עין יש פוטנציאל אמיתי. רק לאחר שגואן אישר לבן טיפוחיו את הבחירה, פיליפ רכש ב2003- פיסת קרקע קטנה ליד העיר המבוצרת �ָּבָ ארּו, בעמק שבין ההר האלפיני המפעים ָוָאְנְ טּו ובין רצועת הסלעים הדרמטית ׳דאנטל דה מונמיראיי׳. אם אתם אוהבים אומנות, ָוָאְנְ טּו מוכר לכם אולי מציוריו של פול סזאן. חוחבבי ה׳טור דה פראנס׳ זוכרים ודאי את העליות העקלתוניות והמאמצות שלו, ואת הנוף ה מ רהיב שנשקף מהן. חסכונותיו הספיקו רק לדונמים ספורים של כרם בגבול שבין פרובנס והעמק הרון, ללא מרתף או יקב. בהמשך, כשהקים יקב קטן, הוא ישן באחת הפינות שלו, מוותר על נוחותו האישית ועל פרטיותו לטובת השקעה ביין ובשטחי כרם נוספים. חלקה הצטרפה לחלקה, והיום ברשותו 160 דונם, 40 מהם חורש טבעי ומטעים, והיתר כרמים שהוא מטפח במו ידיו בחקלאות אורגנית. ״הויניירון הוא המשגיח של האדמה ושל הטרואר״ אומר פיליפ, שבאמצעות תהליכים ביו-דינמיים שומר על הסביבה האקולוגית מאוזנת ומגוונת, ושאיפתו המקצועית היא לבטא את הטרואר במלואו. פיליפ הוא דוגמא מצוינת למגמה שאנחנו בצ׳ירז מאד אוהבים, של ייננים מצוינים מאפלסיונים צנועים, שבאמצעות חקירה מעמיקה ולימוד מסור של הטרואר שלהם מצליחים להפיק יין באיכויות בלתי רגילות ומציעים יחס פנטסטי של תמורה למחיר. ייננים כמו פיליפ הם ה״סודות״ של הסומליירים הטובים בעולם, ומסוג התגליות שאנחנו כל כך שמחים לחלוק אתכם. הכרמים של פיליפ, עם צמחיית הכיסוי שמגנה על האדמה והופכת את השורות לגינה פורחת, ְנטנועים בטרואר מגוון ובו שלושת סוגי הקרקע שייחודיים לעמק. הם נוצרו במשך אלפי שנים מב ליית הסלע של ההר האלפיני ָוָאְנְ טּו וזה של ה׳דאנטל דה מונמיראיי׳, החומה הסלעית, החשופה והמשוננת כלסת של כלב תקיפה. הכרמים הנמוכים, אלה של זני עמק הרון הלבנים גרנאש בלאן, בורבולנק וקלרט, נמצאים על קרקקע חרסיתית וחולית ב300- מטר. עם העלייה לגובה 400 מטר, הקרקע נעשית גסה וח צצצית, וקל להבחין בקו שבר שממנו האבנים המגוונות הופכות אחידות, כהות מאד, כמעט שחו רות. באדמה הבהירה יותר פיליפ מגדל את זני הרון האדומים גרנאש, סירה, קריניאן וסנסו. על הקרקע הכהה - רק גרנאש וסירה. הגפנים בנות 40 בממוצע ונותנות יבולים קטנים מאד. צינת הלילה שנושבת מההרים שומרת על החמיצות הטובה של הפרי ומאריכה את זמן ההבשלה. הבציר הידני נערך במספר חזרות, כך שכל הענבים מגיעים ליקב בבשלות אופטימלית, ותוססים באמצעות שמרי הבר שעליהם. ההבגרה מתרחשת במכלי בטון, על מנת שלא למסך את הפרי עם השפעות לא רצויות של עץ. היין ל׳ארז׳יל מבגיר במשך שנתיים ואילו ׳לה פייר נואר׳ - במשך שלוש שנים. רק היין הלבן, לה מונטאניי, מבגיר בחביות אלון צרפתי ניטרליות.